גזר דין בתיק תו"ב 16837-05-10

הנאשם הורשע על פי הודייתו בביצוע עבירות של אי-קיום צו שיפוטי, עבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבניה וביצוע עבודות הבנייה הטעונות היתר ללא היתר, עבירה על סעיפים 145 (א) (2), 204 ו - 208 לחוק התכנון והבנייה.

מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום  14.02.99 הורשע הנאשם בת.פ 2081/98 בגין ביצוע עבודות בניה של מבנה בשטח של כ- 120 מ"ר, אשר הקים הנאשם ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 4274 חלקה 20 ברחוב צה"ל 104 ראש העין. במסגרת גזר הדין ציווה בית המשפט על הנאשם להרוס את הבניה עד ליום 01.02.00 אלא אם כן יהיה בידו היתר בניה.

הנאשם לא קיים את צו בית המשפט במועד ומשכך, הוגש כנגדו כתב אישום נוסף בת.פ.  2921/00 בגין עבירה של אי קיום צו שיפוטי, עבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. הנאשם הורשע ונגזר דינו, אולם הנאשם לא מילא אחר הוראות גזר הדין והוגש כנגדו כתב אישום שלישי נוסף בעמ"ק 20028/03 בגין אי קיום צו בית המשפט (עבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבניה). גם כאן - הורשע הנאשם ונגזר דינו לתשלום קנס בסך 15,000 ש"ח, מאסר בפועל של חודשיים, שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

בביקורת שנערכה ע"י מפקח הוועדה ביום 28.03.10, נמצא כי לנאשם עדיין אין היתר בניה והוא מוסיף ומפר את צווי בית המשפט ואם לא די בכך, הנאשם הוסיף בקומת המרתף יחידת דיור נוספת בשטח של כ - 50 מ"ר.

בפועל לאחר שהורשע הנאשם, בהתאם להודייתו וטרם מועד הטיעונים לעונש (בחודש אוגוסט 2011), קיבל הנאשם היתר בניה לבניה נשוא כתבי האישום .

ב"כ המאשימה פרטה בפניי השתלשלות העניינים האמורה לעיל, לרבות עברו של הנאשם  בתחום עבירות התכנון והבניה, הכולל  - הרשעה בביצוע עבירה של בניה ללא היתר ושתי הרשעות בביצוע עבירות של אי קיום צו שיפוטי, כאשר במסגרת עמ"ק 20028/03 הוטל על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים, למשך 3 שנים,שהינו בר הפעלה במקרה דנן. ב"כ המאשימה הפנתה את בית המשפט להתנהלותו של הנאשם, שהוסיף חטא על פשע, לא מילא אחר הצווים השיפוטיים שנתנו בעניינו והוסיף תוספת של יחידת דיור בשטח של 50 מ"ר ללא היתר כחוק.

ב"כ המאשימה בהגינותה לא עתרה להפעלת המאסר על תנאי אשר הושת על הנאשם וזאת רק מן הטעם, כי הנאשם אוחז בידו כיום היתר כדין והכשיר בסופו של יום המחדל נשוא כתבי האישום.

בנסיבות אלו, עתרה המאשימה, להטלת קנס כספי הולם, מאסר על תנאי והתחייבות כספית.

הסנגור פירט בפני בית המשפט את נסיבותיו האישיות של הנאשם, מצבו הכלכלי הקשה והעובדה כי הינו מתקיים מקצבת ביטוח לאומי, גילו - בן 61, מצבו הבריאותי הקשה והעובדה כי לאחרונה עבר ניתוח מעקפים. עוד הדגיש ב"כ הנאשם, כי נכון להיום אוחז הנאשם בהיתר כדין ויש לזקוף עובדה זאת לזכותו של הנאשם ולדונו על דרך הקולא, לקנס סימלי בלבד.

פסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים בעבירות של אי-קיום צו שיפוטי הינה כי יש להשית על נאשמים אשר אינם מכבדים צווי בית המשפט, עונשים של מאסר בפועל וכן קנס אשר יהא בו כדי לשקף את חומרת העבירה וכפי שצוטטו הדברים על ידי עמיתי, כבוד השופט סגן הנשיא גולדס, בגזר הדין בעמ"ק 2008/03:

            "בע"פ 920/85 (לא פורסם) נאמר:

            "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בית המשפט.

            ערים אנו ומבינים אנו לנימוקיהם של המשיבים, ועל הגורמים המוסמכים לעיין במה ניתן לסייע להם, אך אין בהם, בנימוקים אלה, כדי לאפשר למשיבים לעשות דין לעצמם ולפגוע פגיעה כה חמורה ומכוונת בשלטון החוק. אשר על, מצווה בית המשפט לנקוט באמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים, כגון השתת מאסר בפועל, כדי לעמוד בפרץ".

            בע"פ 4603/90 אדירים חברה לבנין ועבודות נגד מדינת ישראל, פד"י מז' (2) 529 נאמר:

            "צו הפסקה שיפוטי, בדומה לכל הוראת בית משפט שסעיף 287 לחוק העונשין חל עליה, ובדומה לצו מניעה וכל צו אחר של בית המשפט שנתן לכוף ציות לו לפי פקודת בזיון בית המשפט, מחייב את מי שהצו מכוון אליו לנקוט צעדים להבטחת קיומו של הצו. החובה אינה מוגבלת לנקיטת מעשה פעיל דווקא יש ואי ציות לצו מתבטא במחדל לגרום לקיומו".

            לגבי העונש במקרים כגון המקרה דנן נאמר בע"פ 955/98 (לא פורסם) נאמר:

"בניה שלא כדין אינה רק תופעה החותרת תחת התכנון הנאות של הבניה והשמירה על איכות החיים. תופעה זו נמנית על התופעות הבולטות בפגיעתן בהשלטת החוק: "מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק".

            על כן,  בע"פ 4603/90 אדירים חברה לבנין ועבודות נגד מדינת ישראל, פד"י מז' (2) 529 נאמר: